יום שני, 21 בנובמבר 2011

ארוחת 4



כל פעם כשמתחלפת לה עונה אני מרגישה סוג של התרגשות
(זה קורה לי בעיקר במעבר של העונות האהובות עלי)
הצבעים בטבע משתנים ויש משהו לא ברור באוויר.

אמנם בשבוע שעבר היה גשום מאוד אך אנחנו עדין בסתיו(עד 21 בדצמבר).


סתיו חורפי בחצר ביתי


בימי שישי גשומים וקרירים
אני אוהבת לפנק את בני משפחתי
אני עורכת שולחן לארוחת 4
ארוחת 4 שלנו כוללת תה צמחים,קפה,עוגה ועוגיות





קנקן לחליטת צמחים וספלים






עוגת תפוזים





שעת ארוחת ארבע זו הזדמנות נפלאה לנו כמשפחה לשבת ביחד
בזמן הארוחה אנחנו אוהבים לשוחח,לספר ולשתף אחד את השני.
האווירה שנוצרת סביב השולחן היא מאוד נעימה, יש הרבה דיבורים,צחוק וכמובן מוסיקה טובה ברקע.
אני מקפידה ליצור את זמן האיכות המשפחתי הזה לפחות פעם בשבוע.
ארוחת ארבע מזכירה לי את המפגשים אצל הסבים שלי,זה זיכרון כל כך נעים ומלא געגועים לימים ההם.


לפני כשנה השתתפתי בתערוכה של מערכות כלי אוכל מקרמיקה,כל יוצר התבקש להכין מערכת כלי אוכל ולהוסיף סיפור מאחורי המערכת.
אני בחרתי במערכת - תה של 4 אחה"צ.


ספלים ותחתיות
סיר פלא וצלוחיות לעוגה


הסיפור מאחורי מערכת - תה של 4 אחה"צ
הסבים שלי היו מושבניקים,היה להם משק עם לול,פרדס ומטע פקאנים.
היתה בביתם הקפדה על סדר יום קבוע.
בתשע ארוחת בוקר,באחת אוכלים צהריים והולכים לישון ובארבע קמים שותים תה או קפה אוכלים פרוסת עוגה או עוגיה וחוזרים לעבוד במשק עד שבע זמן ארוחת הערב.
בשבתות כשהיינו באים לבקר אותם, בשעה ארבע שזה זמן ארוחת 4,
סבתא היתה מכינה קנקן גדול של תה צמחים חם ומתוק וצלחת עוגה טובה (שרק סבתא יודעת להכין),צלחת עוגיות כדי שלא יחסר-כמובן וקערת פירות העונה שנקטפו במשק ממש עכשיו.
כל יום ובעיקר בימים כאלו אני מתגעגעת לארוחות 4 שסבתא דינה היתה מכינה לנו,
הן היו טעימות,פשוטות אך גדושות באהבה.

המשך סתיו נעים וחם

להתראות
סיגי

יום שלישי, 15 בנובמבר 2011

על בקבוקי שמן זית על שמן זית ומה שבינם


הימים קצרים,
הלילות ארוכים,
הגשם מתחיל לרדת יש באוויר ריח אדמה רטובה,
מתחילה הנביטה אחרי היורה,

זו תקופה שאני מאוד אוהבת,
אני אוהבת את הקרירות שבאוויר,את ההרגשה של האוויר הרענן אחרי הקיץ הארוך והחם.

זו תקופת נדידת הציפורים

להקת שקנאים בשמי עמק-חפר


וזו תקופת המסיק
עצי הזית עמוסים בזיתים,חלק מהזיתים שינו את צבעם מירוק לשחור
והמוסקים יוצאים לכרמים למסוק את הזיתים

כרם זיתים בעמק חפר






אתם שואלים איך אני מתחברת למסיק ולשמן זית

התחלתי לאהוב שמן זית כשהתחלתי לבשל,זה היה אחרי השרות הצבאי כשעברתי לצפון והצטרפתי לבית הקטן והחם של רוני-(בן זוגי).
את שמן הזית היינו קונים אצל הדרוזים בכפר עין-קניה.
כבר מהשימוש הראשון אהבתי את הנוכחות החזקה שלו בתוך הבישול או התיבול.
אנחנו משתמשים בשמן זית לכל צרכי המטבח.
עם השנים כמויות שמן הזית שאנחנו צורכים בשנה גדלו(גם המשפחה גדלה,ומסתבר שכל בני המשפחה אוהבים שמן זית) ואנחנו בחיפוש קבוע אחרי שמן טוב ואיכותי.

בהיותי קרמיקאית אני מייצרת קנקנים לשמן זית
את ההשראה לקנקנים קבלתי מקנקנים עשויים מחומר שנוצרו בתקופות קדומות.
אני אוהבת לדמיין צורות של קנקנים ולנסות לשרטט בראש איך אני רוצה שהקנקן יראה.





עם השראה זו אני מפליגה "לימי פעם" ומייצרת בהווה קנקני שמן








לחם כפרי(עם שמן זית) נאפה בתוך תבנית אפייה מקרמיקה




דרך אגב יצא לחם מצוין!


מסיק טוב!
ולהתראות


יום רביעי, 9 בנובמבר 2011

פוסט ראשון



אני מאושרת ומאוד מתרגשת ,

אחרי הרבה שעות מחשב,התלבטויות רבות ואין סוף תיקונים

הבלוג עולה לאוויר העולם

מי אני....


אני - סיגי אופיר

אני נשואה לרוני החבר הכי טוב שיכולתי לאחל לעצמי ואבי שלושת ילדי- ניצן,יובל וגיל
שהם בפני עצמם מדהימים ומיוחדים וגורמים לנו שמחה,הם למדו אותנו את משמעות הנתינה,הסיפוק והאהבה.

אנחנו גרים במושב,בבית המוקף חצר עם פינות ירוקות שנותנות לי הרגשה רגועה,שלווה והמעוררות בי השראה.


אחת הפינות בחצר ביתי


בסטודיו שלי (שנמצא בקיבוץ להבות-חביבה) בו אני יוצרת כלי קרמיקה.

הכלים שלי


הכלים שאני יוצרת מושפעים מכמה השראות (ארחיב בהמשך)


שדה בצפון הארץ



חוף הים בשדות-ים



מרחבי הערבה התיכונה


בבלוג אכתוב על דברים שמעסיקים אותי ומקווה שגם אותכם, מהרהורי לבי ומאחורי הקלעים של הכלים והסטודיו.


ביי
סיגי אופיר